קווי הלילה – פנינה לא מנוצלת

קווי הלילה פועלים בארץ החל מאמצע העשור הקודם – תחילה בירושלים, לאחר מכן בחיפה, ובשנתיים האחרונות התרחבו קווי הלילה לגוש דן ולבאר שבע. המסלולים של קווים אלה בדרך כלל שונים מאד ממסלולי קווי היום הרגילים. לדוגמה, בתוך תל אביב כמעט לכל קווי הלילה מסלול זהה: ממסוף רידינג דרך בן יהודה, אלנבי ומתחם יד חרוצים. בירושלים רוב הקווים מגיעים לאיזור התעשיה תלפיות, וקווי הלילה שפעלו בקיץ בבאר שבע הגיעו למועדון הפורום בלבד. מטרת מסלולים אלה ברורה: קווי הלילה תוכננו על פי מקומות בילוי ליליים נבחרים. לוח הזמנים של קווים אלה הופך את המטרה לברורה אף יותר: הקווים תוכננו כך שישמשו מעין הסעה לבני נוער. ראשית, הקווים פועלים רק בסופי שבוע ובחופשות בית ספר. שנית, הקווים פועלים כל פעם בכיוון אחד בלבד. למשל, בגוש דן בין השעות 12 עד 1 יוצאות נסיעות רק משכונות המגורים אל אזורי הבילוי (תל אביב, מרינה הרצליה וחוף ראשון). בין השעות 1 עד 3:30 יוצאות נסיעות בכיוון ההפוך – מאזורי הבילוי לשכונות המגורים. לא קיים רצף תחבורתי על פני 24 שעות, והרבה שעות נותרות "מתות" ללא אפשרות להגיע ממקום למקום. בירושלים המצב קיצוני אף יותר: משכונות המגורים לאזורי הבילוי לקווי הלילה יש נסיעה אחת בלבד, בשעה 0:30. אם אתה לא שם – אתה לא קיים.
תחבורה ציבורית לילית היא שירות חיוני, והיא חלק בלתי נפרד מרשת התחבורה הציבורית. אך לצערנו, נראה שבארץ לא מתייחסים לקווי לילה כאל תחבורה ציבורית אלא כשירות הסעות מיוחדות. ימי הפעילות של קווי לילה (בחופשות בית ספר בלבד) הם סימן אחד לכך, הצורה שבה קווי הלילה מקודמים (אוטובוס מסיבות שנסע בקיץ שעבר ברחבי הארץ, במקום קידום על ידי מתן מידע רלוונטי לציבור "בדחיפה") היא סימן נוסף. הציבור אינו יכול לסמוך על קווי הלילה כאופציה תחבורתית רצינית. אבל אפילו למטרה של הסעת מבלים קווי הלילה חוטאים. השירות בירושלים מסתיים ב-3:00 ובגוש דן ב-3:30, כאשר שעות החזרה מבילוי גמישות הרבה יותר ונעות בין חצות ל-5 בבוקר. אבל המחדל הגדול ביותר כלפי המבלים הוא הלילה שבין שישי לשבת, שבו הביקוש הוא הגדול ביותר, אך דווקא בלילה הזה קווי הלילה במרכז הארץ אינם פועלים.
קווים ייעודיים למקומות בילוי מהווים ראייה צרה של מהות התחבורה הלילית. האמנם רק לנו קרה שחתכנו מוקדם מביקור אצל חברים כי האוטובוס האחרון הביתה יוצא ב-11? האמנם רק אנחנו נתקלנו בדילמה האם להזמין עוד בירה (באמצע השבוע) ולשלם עליה קנס של 100 ש"ח – מחיר מונית ספיישל? האם אין הצגות ואירועי ספורט שנגמרים אחרי חצות? כמה מעסיקים נפגעים מכך שהם נאלצים לממן מוניות ספיישל לעובדי משמרות? קווי לילה מתוכננים היטב היו יכולים לספק לאזרח את חופש התנועה ואת חופש העיסוק, אך במקום זאת הם משמשים לרוב כגימיק לא יעיל.
חוסר ביקוש הוא התירוץ הנשמע במקומותינו נגד הפעלת קווי הלילה בשני הכיוונים, ונגד הפעלתם במסלולים דומים לקווי יום. למה לשאת בעלויות ההפעלה הגבוהות אם האוטובוסים ייסעו ריקים? בערים רבות בעולם פועלים קווי לילה במסלולים המזכירים קווי יום, ויוצרים רצף תחבורתי המחבר בין כל חלקי המטרופולין 24 שעות ביממה 7 ימים בשבוע. בפראג, למשל, פועלים קווי החשמלית 24 שעות ללא הפסקה, ולשכונות שלא מכוסות ע"י רשת החשמליות מגיעים אוטובוסי לילה. בברלין הרכבת התחתית, הרכבת הפרברית והחשמליות פועלות 24 שעות ללא הפסקה, ובנוסף מופעלים אוטובוסי לילה. במדריד אוטובוסי הלילה פועלים מ-23:15 עד 5:30, מה שיוצר גם שם רצף תחבורתי בלתי-פוסק. בנוסף לקווי הלילה הרגילים, בלילות שישי ושבת פועלים במדריד קווים נוספים המחליפים את הרכבת התחתית ומחברים בין כל תחנותיה.
אבל לא צריך לטוס רחוק כדי להיווכח שהפעלה יעילה של קווי לילה נושאת פירות. מספיק לבקר בחיפה ולראות את העומס האדיר על קווי הלילה שם. קו 200 המפותל מלא בעמידה באופן קבוע. מה הסוד של חיפה? בנוסף לתשובה הברורה מאליה, והיא שקווי הלילה בחיפה פועלים גם ביום ששי, ההצלחה של קווי הלילה בחיפה קשורה לתכנון המוצלח של לוחות הזמנים. קווי הלילה בחיפה מחברים בין רוב שכונות העיר, ופועלים בשני הכיוונים. דבר זה יוצר רצף תחבורתי משעות הערב עד 4 בבוקר ברציפות, ומקנה לצרכנים תחושת יציבות ואמינות. כמו הרבה פעמים בתחבורה הציבורית, חוסר ביקוש איננו תירוץ קביל, כי היצע יוצר ביקוש.
הרעיון של קביעת לו"ז תחבורה ציבורית על פי שעות פעילות מקומות בילוי, הוא שגוי, כמו גם ההנחה שכל מי שיוצא לאזורי הבילוי – יוצא בין 12 ל-1, וכל מי שחוזר – חוזר בין 1 ל-3:30. מתצפיות שערכנו בקיץ שעבר בקווי הלילה בגוש דן בימי חול, חלק משמעותי מהנוסעים אינם בני נוער. לכן אין שום סיבה לא להפעיל את קווי הלילה בימי חול במשך כל השנה. תחבורה ציבורית חייבת להיות אמינה, רציפה ועקבית כדי לייצר ביקוש. אם קווי הלילה יופעלו במשך כל השבוע כל השנה ויספקו מענה להגעה בין כל חלקי המטרופולין ולא רק בכיוון אחד, הם יהפכו לחלק בלתי-נפרד מחיינו, ואנו נהיה עדים לעלייה מתמדת בביקוש, עד שלא נבין איך מדינת ישראל הסתדרה עד לפני כמה שנים בלי תחבורה לילית.