הבלוג שלנו רק נולד והנה כבר מגיע חג הפסח. חג הפסח הוא כידוע חג שמציין את יציאתנו מעבדות לחירות. אך האם לנוסעי התחבורה הציבורית יש את החירות האמיתית לנוע איפה שהם יכולים? כמובן שהתשובה היא לא. למי שאין את היכולת לרכוש לעצמו רכב, איננו יכול לאן לנסוע אלא מוגבל באפשרויות שמציע לו המפעיל הספציפי לאותו המסלול. זהו חיסרון מובנה שקיים אצל כל מי שמשתמש בתחבורה הציבורית בכל העולם. אבל בארץ יש את הניואנסים שמביאים את משתמשי התחבורה הציבורית למצב של עבדות. ראשית, לא ניתן להסתמך כמעט על תחבורה ציבורית בלילות ובסופי שבוע. שנית, ישנם אזורי מגורים שלמים בתוך הערים (אני לא מדבר על יישובים קטנים) שבהם אין פשוט תחבורה ציבורית ראויה לשמה. יותר מזה, יש אזורי בילוי ותעסוקה שכמעט בלתי אפשרי להגיע אליהם ללא מכונית. ושלישית, אם כבר יש תחבורה הרי תנאי הנסיעה בה לא מביישים מכולה להובלת סרדינים. וכדי לזכות בתענוג המפוקפק האנשים צריכים לחכות בתחנות הרבה זמן רק כדי שיהיה צורך להיאבק על המקום. ולא נשכח את הדברים הקטנים אך המעצבנים כמו התנהגות חלק מהנהגים, המצב הפיזי המוזנח של חלק מהאוטובוסים, מבנה תעריפים מעוות ועוד.
אלה בגדול הסיבות שהקמנו את ארגון נוסעי התחבורה הציבורית הזה. אנו מקווים וגם מאחלים לכם, נוסעי התחבורה הציבורית, שבפסח הבא נצא מעבדות התחבורתית לחירות גדולה יותר ולשירות טוב יותר. אנחנו מבחינתנו מבטיחים לעשות את כל אשר ביכולנו לסייע בכך.
חג כשר ושמח!