לקראת פתיחת "כביש עוקף קריות", מצאתי את עצמי בדילמה; נשאלתי אודות דעתי על הפרויקט והתקשיתי להכריע. כך, נפתח וויכוח פילוסופי ארוך שלי עם עצמי שעדיין לא הגיע לידי הכרעה. הדילמה שלי סבה סביב היתרון האדיר שגלום בשיפור התשתיות, לבין המימוש בפועל והבחירה להשקיע בשיפור איכות השימוש בתחבורה הפרטית על פני שיפור כזה בתחבורה הציבורית.
חלקו הדרומי של כביש עוקף קריות – דרך פרברית מהירה, המהווה חלק מכביש 22, (המשך ישיר של נתיבי המפרץ), נפתח לתנועה היום (ה'), כחצי שנה לפני המועד המתוכנן. אורך הכביש כ-14 ק"מ מאזור צומת וולקן ועד לחיבור לכביש 4, צפונית לצומת מסריק. עוקף קריות מתוכנן להיות ציר אורך עיקרי במטרופולין חיפה ולספק אלטרנטיבה תחבורתית משופרת לציר שדרות ההסתדרות בו זורמת התנועה באיטיות יחסית בשל ריבוי צמתים ורמזורים, כניסות ויציאות.
מצד אחד, מטרת הפרויקט היא הן ל"שחרר את הפקק של הצפון" והן לקצר את הנסיעה במקרים מסוימים, או כדברי רבים וטובים אחרים: "נתיבי איילון של הקריות / המפרץ". זוהי אכן מטרה מבורכת. מצד שני, אני שואלת האם "כביש עוקף קריות" זו הדרך הנכונה? האם יש דרך אחרת?
פגיעה קשה בערכי טבע
לכביש החדש יתרונות תחבורתיים בלתי מבוטלים. כאשר יושלם, הוא יקצר את זמן הנסיעה מכיוון הגליל המערבי לחיפה. הוא יפנה תנועה מציר ההסתדרות העמוס לעייפה. כך, נהגים רבים יחסכו מידי יום זמן רב: כיוון שהפקקים צפויים להתדלדל ומהירות הנסיעה על הכביש הינה 100 קמ"ש, הנהגים אמורים להגיע ליעדם מהר יותר. מעבר לחסכון בזמן הנסיעה, ישנו יתרון נוסף הטמון בחיסכון הפוטנציאלי באנרגיה (דלק וסולר) ולמעשה, יש בפרויקט כדי לקדם אינטרסים סביבתיים.
כמו כן, הכביש בנוי מאספלט שקט, בחלקו ישנם קירות אקוסטיים והמבצעים הצהירו כי התחשבו בערכי טבע ונוף וידאגו לטיפול נופי.
יחד עם זאת, ישנן מספר נקודות בפרויקט, הדורשות התייחסות: ראשית, אזכיר כי היוזמה לסלילת הכביש נהגתה עוד בשנות השלושים של המאה הקודמת. אישורו הסטטוטורי התקבל רק בשנת 2005. אם כן, ההליכים הסטטוטורים לאישור הכביש נמשכו
שנים רבות (מידי). יתרה מזאת, בתקופה בה אושר הכביש לא הייתה קיימת ההכרה בחשיבות השמירה על הסביבה, כפי שהיא קיימת היום.
כתוצאה מכך, ביצוע הכביש גרם לפגיעה קשה בערכי טבע לאורכו, כנחל גדורה ש"נדרס" מספר פעמים על ידי הכביש ונוקז למעברי בטון שפוגעים בחזותו הנופית ובתפקודו האקולוגי. ההתייחסות בתכנית לנחל כתעלת ניקוז הביאה להרס בתי גידול ייחודיים בו.
שנית, משיקולי חסכון בתקציב, הועברה הזרימה השטפונית של אגן נחל שפרעם בתוך הכביש, כמחצית הדרך בלבד. הזרימה חוזרת לנחל גדורה סמוך לאזור "ביג קריות". הפעולה המתבקשת במקרה זה הייתה לנצל את כל תוואי הכביש ולהזרים את מי השיטפונות בתעלה שנחפרה במרכז הכביש עד לחיבור הגדורה לקישון. דבר זה היה משחרר את תוואי נחל גדורה מהצורך בהרחבות, והכנסתו לתעלת הבטון כיוון שלא נוצר היה צורך בקליטת זרימות שטפוניות בכמות גדולה.
שיטת הבונוסים
מעבר לפגיעה הסביבתית והאקולוגית, עולות תהיות לגבי פגיעות אחרות; החיפזון מהשטן, כדבר האמרה המפורסמת – האם הבונוסים המובטחים להקדמת הפרויקטים בשיטה הנהוגה כיום לא עלולים ליצור כשלים בעתיד? מי מבטיח שהמוטיבציה להזדרז לא יצרה ליקויי בנייה שיופיעו בכביש בהמשך?
לבסוף, נראה כי מדינת ישראל משקיעה משאבים רבים בפיתוח כבישים מהירים. האם אלה לא יוצרים ביקוש בעצמם (ראו את הפקקים היום-יומיים בכביש 6 שבזמנו הבטיחו לנו שיהיה כביש מהיר חופשי לנסיעה). האם המדינה לא מעודדת את השימוש ברכב הפרטי (היא מרוויחה מסים רבים החל ברכישת הרכבים וכלה בדלק שהם צורכים) ולכן צריכה להשקיע כל כך הרבה בכבישים המשמשים בעיקר את הרכב הפרטי?
סכומי עתק הושקעו בכביש – האם לא כדאי היה להשקיעם במערך רוחבי משלים למסילת החוף, או בשיפור מערך הסעות ההמונים במרחב הקריות והצפון? מהלכים כאלה נעשים אומנם (מטרונית חיפה, רכבת קלה חיפה נצרת), אבל אך ככל הנראה אינם מספיקים או שלפחות היו צריכים לקום כבר מזמן. כל עוד תהיה הזמינות לרכב הפרטי גבוהה וזמן הנסיעה יהיה מהיר יותר מאשר בתחבורה הציבורית, כפי שקורה היום, לא יתחולל מהפך תחבורתי של ממש וחבל.
פורסם לראשונה ב- 13 בספטמבר באתר NRG
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/403/300.html
הכותבת, דנית דגן, היא דוברת ארגון נוסעי התחבורה הציבורית בישראל
למה חברת אגד הפסיקו להוציא קבלות?