מיסוי רכב ותשלום שימושי דרך - אגרות גודש

שיטת המיסוי העיקרית הנהוגה בישראל, כוללת את הבעלות על כלי הרכב כמרכיב עיקרי ואת השימושים בו כמרכיב משני. נוסף על מס הקניה ומס הערך המוסף (מע"מ), המושת על הרוכש, נאלץ בעל הרכב בכל שנה לשלם תשלום קבוע כאגרת רישוי רכב, תשלום נוסף על העברת בעלות והוצאות מכס על רכב חדש. אלה מהוות, למעשה, הוצאות קבועות של בעל הרכב.

מלבד ההוצאות הקבועות, בעל רכב משלם הוצאות מיסוי משתנות כמיסוי הבלו על הדלק, מסי קניה ומכס על חלקי החילוף ומע"מ על מרכיבי המס. מנתונים שנאספו על ידי מרכז המחקר והמידע של הכנסת, עולה כי למרות רמת המינוע הנמוכה לתושב, ביחס לאירופה, הנסועה השנתית גבוהה במידה ניכרת מהממוצע באירופה.

מדדים אלה רומזים גם על נתוני יוממות (תנועה יומית ממקום המגורים למקום העבודה והלימודים, בדר"כ מחוץ לעיר) גבוהים: חלקם של המועסקים העובדים מחוץ ליישוב מגוריהם הגיע בשנת 2017 ל-53.9% (מתוך נתוני סקר כוח אדם לשנת 2017 של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, עמוד 15).

תמחור פרוייקטי התשתית, לנסיעת כלי רכב או רכבות, מגיע כיום מתקציב המדינה, מכספי משלמי המיסים. בישראל מומנו שלושה פרויקטים בשיטת (BOT- Build-Operate-Transfer), בהם הזכיינית מממנת את התכנון ואת הבניה של התשתית ובתמורה מקבלת זכות הפעלה מממשלת ישראל, לגביית תשלום נסיעה למספר שנים ידוע מראש למימון הוצאותיה. כביש חוצה ישראל, הנתיב המהיר באיילון ומנהרות הכרמל הם שלושת הפרויקטים המממנים עצמם באמצעות גביית אגרת שימוש מהנוסעים.