רשויות מטרופוליניות ואזוריות לתחבורה בישראל

אחד מתחומי העיסוק של העמותה בשנים האחרונות הוא עידוד הקמתן של רשויות תחבורה מטרופוליניות ואזוריות במטרה לקרב את מוקד קבלת ההחלטות לשטח ולאזרחים. 

הזנחת הנושא במשך עשורים, הובילה ליצירת תרבות ארגונית לא בריאה, בה משרד התחבורה דואג לאספקת השירותים באופן ישיר וריכוזי, תוך הפרדת אחריותם של ראשי הרשויות המקומיות לדאגה לתחום. אספקת השירותים בצורה זו, יוצרת לעיתים לא מעטות, פער גדול בין הביקושים למענה שמשרד התחבורה, על פקידיו, כמותית ואיכותית, מסוגל להקצות ובכך, פוגע בפועל בשדרוג מהיר יותר של התשתיות, הציוד והמענה התחבורתי.

לצורך כך, חקרנו את הנושא לעומק. בין היתר באמצעות סקירה היסטורית וספרותית, השוואה עולמית ואבחון הצרכים התחבורתיים במטרופולינים, באזורים העירוניים וכן את המגזר הכפרי והאזורי בישראל.

דרכם, חשפנו את הפוטנציאל הגלום באסדרת האחריות, ובביצוע שינויים מבניים אשר עשויים לייעל את חלוקת המשאבים בתחום ולאפשר השקעה איכותית, מותאמת ומתכללת לצורך שיפור ותכנון התחבורה בישראל, על מעניה ותשתיותיה.

מחקר זה, שם גם זרקור על האתגרים הטמונים בהקמת רשויות מטרופוליניות ואזוריות ובראשם חוסר האמון בין הגורמים השונים, חשיבות עצמאות מקצועית ותקציבית, וכן בשאלות הנוגעות לאיזוני הכוחות- בין הרשות המטרופולינית או האזורית-מקומית למשרד התחבורה, בין מועצת הרשות לעובדיה המקצועיים, ובתוך הרשות עצמה.

בהתאם למסקנות המסמך, פועלת העמותה להטמעת המלצותיו לביזור מקומי ואזורי של סמכויות התחבורה, כמו גם לביצוע התאמות בתוך משרד התחבורה על מנת שיוכל לקיים את תפקידו כרגולטור, ולספק כלים לרשויות לפעול באופן מקצועי ובהתאם לתוכנית תחבורה רחבה.