ביום חמישי (7.4.2011) התפרסמה בשער מוסף "עסקים" של "מעריב" כותרת בשם "מורידים את הרגל מהגז" וכך כתוב באותה הכותרת: "המציאות: מחירי הבנזין למכוניות זינקו מתחילת 2011 ב- 10.1%. התוצאה: הנהגים נוסעים פחות ומפחיתים את הביקורים בתחנות הדלק. הבעיה: לנהגים המעוניינים לחסוך אין חלופות נסיעה ציבוריות סבירות. עכשיו הבנתם? פה קבור הכלב! אנשים מעדיפים לעשות הכול, החל מ- Carpool ועד לקחת מונית ספיישל, ולא לקחת את האוטובוס למקום העבודה. ולא דיברנו על שעות הערב, הלילה וסופי השבוע, כאשר שם אין תחבורה ציבורית ראויה, ובסופי השבוע אין בכלל.
וכאן בדיוק אפשר להגדיר את החזון שלנו. במילים פשוטות המטרה הסופית היא שהכותרות בעוד כמה שנים לא ייראו ככה. זוהי ריצה למרחקים ארוכים. כרגע הקבוצה שלנו עדיין מונה מעט אנשים. אבל אנחנו מתחילים את הדרך, שאנו מקווים שתשפר ולו חלקית את היחס לתחבורה הציבורית, הן מבחינת מקבלי ההחלטות, והן מבחינת הציבור שכיום לא רואה בה את הבחירה המועדפת (למעט אולי הרכבת, שגם היא מפשלת לא מעט בזמן האחרון).
איננו החלוצים בתחום. יש ארגונים שמתעסקים כיום בנושא. יש כמובן את הארגונים הסביבתיים שתומכים בתחבורה ציבורית משיקולים סביבתיים. אולם במקרים לא מעטים הם עושים שירות דוב לתחבורה הציבורית ולעיתים אף מחבלים בפרויקטים תחבורתיים חשובים מסיבות סביבתיות לא מוצדקות (כפי שאפשר לקרוא בבלוג שבקישור. ישנו את ארגון "תחבורה היום ומחר" שפועל להעלאת המודעות לתחבורה הציבורית תוך ניסיון להשפיע על מקבלי ההחלטות. אך עם כל פעילותו המבורכת הוא אינו נותן מענה מעשי לבעיות ספציפיות שמטרידות את נוסעי התחבורה הציבורית השבויים, ומרתיעות את בעלי הרכב הפרטי מלהתקרב לתחבורה הציבורית. הארגון המשמעותי היחיד שעוסק בנושא מההיבט המעשי הוא "15 דקות" הירושלמי שאכן עושה הרבה עבודה טובה, אך מתמקד באזור המצומצם של בירת ישראל. הייוזמה שלנו באה לפעול למען משתמשי תחבורה ציבורית תוך שמירת האינטרסים וייצוג קולם של הנוסעים לאור האתגרים העומדים בזמן הקרוב בתחום (ובמיוחד רה-ארגון התחובורה הציבורית בגוש דן שידובר בו רבות).
אנו גאים להציג את קובץ העקרונות הראשוני של "תחבורה בדרך שלנו".
"תחבורה בדרך שלנו" היא יוזמת פעולה עצמאית וא-פוליטית הפועלת ללא כוונת רווח.
"תחבורה בדרך שלנו" פועלת למען נוסעי התחבורה הציבורית. לכן מעורבות הנוסעים היא הכרחית לאפקטיביות הפעולה של הקבוצה.
"תחבורה בדרך שלנו" מעדיפה שיתוף פעולה עם גורמי התכנון והביצוע על פני עימות. עם זאת, במידה ואנחנו רואים שיש התעלמות מהנוסעים לא נהסס לפעול בכל אמצעי חוקי לבטל את הרוע הגזירה.
"תחבורה בדרך שלנו" היא תחבורה ציבורית אפקטיבית 24 שעות ביממה בתדירות סבירה. רק כך ניתן ליצור אלטרנטיבה סבירה לרכב הפרטי.
"תחבורה בדרך שלנו" היא לא רק אוטובוסים בתדירות גבוהה. היא כוללת גם נגישות לשכונות, נתיבי ומסלולי תחבורה ציבורית יעילים, תחנות ויסות בקווים ארוכים, שמירה על לוחות הזמנים, לוחות זמנים אלקטרוניים, כרטוס משותף ועוד גורמים שעושים את ההבדל בין מה שמצוי כיום לרצוי.
"תחבורה בדרך שלנו" היא תפיסה ששוברת קיבעונות היסטוריים. אנו טוענים שיש ביקוש לתחבורה גם בשעות הלילה וגם בשכונות עם אוכלוסיה מבוססת. ברגע שתהיה זמינות (ולא רק לצאת ידי חובה) הקהל יגיע.
למרות מה שנאמר "תחבורה בדרך שלנו" לא מתנגדת לרכב הפרטי. אפשר להתקיים עם הרכב הפרטי ולנסוע בתחבורה ציבורית בחלק מהזמן. כך קורה ברוב מדינות אירופה (שם רמת המינוע גבוהה יותר מאשר בארץ) ואין סיבה שזה לא יקרה כאן.
ל"תחבורה בדרך שלנו" יש למרות הכול תפיסה סביבתית. עם זאת, במקרים של התנגשות בין נוחות תחבורתית לאינטרסים סביבתיים אחרים, אנחנו תמיד נעדיף את השיקולים התחבורתיים.
"תחבורה בדרך שלנו" – למען מהפכה בחשיבה התחבורתית!
מה זאת אומרת "תחבורה בדרך שלנו"
6 תגובות
התגובות סגורות
א. מברוק, המון בהצלחה
ב. כמו שכתבתם , לא כל הארגונים הסביבתיים הם אפקטיביים ממספר סיבות – אחת היא אינטרסים אישיים של העומדים בראשם. סיבה אחרת – הם חיים מקרנות ולכן קשה להם להרגיז יותר מידי.
סיבה שלישית – יש להם סדר יום אחר כמו שמירת טבע או שמירת יחסים טובים עם חברות התחבורה הציבורית. דבר שונה הוא פעילי הסביבה.
ג. בטווח הארוך השיקולים הסביבתיים ושיקולי קיימות (כמו מחיר הדלק, העלויות של זיהום מים ועוד) הם השיקולים שיכריעו – בין אם דרך עלויות כלכליות ישירות (מחיר הדלק עולה כבר היום בגלל שיא תפוקת הנפט) ואם בגלל עלויות נסתרות (לדוגמה תאונות דרכים או זיהום או ייקור הדיור – דברים שלא בהכרח עולים לנוסעי הרכב הפרטי בצורה ישירה). העדפות הצרכנים – בנוגע לדיור ולתחבורה ועבודה – יצטרכו להתאים את עצמם למגבלות של הטבע – או לסבול את התוצאות.
מדוע משנים , למה צריך להחליף אוטובוסים, זה מכביד מאד , הרבה מהנוסעים הם אנשים מבוגרים, דבר זה יקשה עליהם,
מאד
יש לי שאלה חשובה ולא מצאתי איפה באתר לכתוב אותה.
אני צריך להגיע בשבוע הבא, ביום חול מאילת לאתר החרמון, ולא מצאתי את המידע באתרי הכוונה שונים.
אילו קווים עליי לקחת? כמה זה יעלה לי?
בנוסף אני מעדיף שלא לעבור בתחנה המרכזית החדשה בתל אביב.
תודה רבה מראש,
נועם
יש לי שאלה: אני מתכנן להגיע בימים הקרובים מירושלים לתל אביב באוטובוס.
אני צריך להגיע לאזור שדרות רוטשילד, לא רחוק מאלנבי.
אני נסעתי בפעם הקודמת בקו 480 לרכבת מרכז, וגם היו פקקים איומים באיילוןו, וגם לקח לי הרבה זמן להגיע לאזור.
לכן חשבתי לנסוע בקו 405 לתחנה המרכזית.
האם בטוח לעבור בתחנה המרכזית? איזה אוטובוס מגיע משם לאלנבי\רוטשילד?
תודה מראש,
נועם
מתחנה מרכזית לרוטשילד עובר קו 5 בתדירות גבוהה מאוד. לשם כך צריך לרדת מרציף ההורדה בקומה 6 לקומה 4 בצד המנוגד למוניות שירות (נדמה לי שרציף 418). לדעתי הדרך הזו יכולה להיות אפילו יותר קצרה מאשר לנסוע בקו 480. שים לב, שבכיוון ההפוך הקו לא מגיע על אלנבי אלא פונה מרוטשילד לבצאלאל יפה. בנוסף לקו 5 יש גם את קו 70 שחונה בקומה 7, אך בחזור הוא עובר ברחוב המקביל (רחוב יהודה הלוי). כמו כן התדירות של הקו נמוכה יותר אך ההגעה לרציף שלו מהירה יותר, אם כי בגלל הבלבול בתחנה לא בהכרח קלה יותר. בכל מקרה אולי בשעות שאינן שעות שיא בכל זאת להגיע למסוף 2000 ומשם לעלות ל- 142 בדרך בגין או 70 באותה התחנה (שעובר כאמור ברחוב המקביל יהודה הלוי). לשיקולך. דני
תודה רבה.
המעבר בתחנה המרכזית בטוח?