רשומה זו נכתבת קרוב לשעת האפס שבה יוכרז באופן רשמי על פטירתה בשיבה טובה של מערכת התחבורה ששירתה את תושבי גוש דן במשך יותר משישים שנה בשינויים קלים. עיתוי השינוי נקבע לא במקרה, ביום פתיחת החופש הגדול, וזאת כדי להקל על האוכלוסיות השונות את ההסתגלות למערכת. מעבר לזאת, נקבע יום תחילת השינוי ליום שישי. אלא שחכמי משרד התחבורה לא לקחו בחשבון תרחיש אחד בעל פוטנציאל להפוך לתרחיש אימים: מועד תחילת הארגון מחדש נקבע על אירועי "לילה לבן" בתל אביב. למי שלא בקיא, לילה לבן הוא אירוע שנתי גדול בו כל העיר תהיה מלאה במופעים, תערוכות, קונצרטים ופעילויות רבות אחרות. מבחינה זו, כמות האנשים שתהיה הלילה בתל אביב גדולה יותר מאשר ביום העצמאות. הרחובות ייחסמו, האנשים ישתכרו והבלאגן התחבורתי יחגוג ובגדול. אך זה יהיה המבוא למה שיקרה מחר החל מ- 5:00. עשרות אלפי המבלים שיישארו לבלות כל הלילה וירצו לחזור הביתה בשעות הבוקר עלולים למצוא את עצמם מחכים זמן רב בתחנות ולראות אוטובוסים בעלי מספרים מוזרים חולפים על פניהם (חלק אפילו יחשבו שהם כל כך שיכורים שהם הוזים קווים שלא קיימים 🙂 ). חשוב להבין כי למרות ההסברה האינטנסיבית שנעשית בימים האחרונים על ידי דיילים של משרד התחבורה, הרבה מאוד אנשים, ובמיוחד האנשים שאינם נוהגים להסתובב בתל אביב בימים רגילים לא יהיו מודעים למה שהולך להתרחש בעוד פחות מיממה!
לכן פעילי "תחבורה בדרך שלנו" ייצאו הלילה בקמפיין מיוחד של חלוקת פליירים למבלים ב"לילה הלבן". הפלייר המיוחד שהוכן לכבוד האירוע יחולק על ידי הצוות הנייד של "תחבורה בדרך שלנו" באזורים המרכזיים שבהם יתקיימו האירועים: מוזיאון תל אביב, לונדון מיניסטור, אזור דיזנגוף סנטר, שד' רוטשילד, אלנבי, בן יהודה, נמל תל אביב וייתכן שגם ביפו העתיקה. בפלייר יש בנוסף להוראות שימוש במערכת החדשה, גם תמצות מסלולי קווי הלילה, זאת לטובת המבלים שבדרך כלל משתמשים ברכב הפרטי ומעדיפים להשתמש בקווי הלילה להימנע מהפקקים. כדי שהמידע יגיע לכמה שיותר אנשים, אתם מוזמנים לסייע לנו לחלק את הפליירים. לשם כך יש להדפיס את הפליירים, לשכפל אותם (עצמאית) ולחלק אותם במקומות השונים (כמובן שאפשר רק להדפיס לשימוש עצמי). מי שמעוניין לסייע לנו בחלוקת הפליירים מוזמן לפנות לדוא"ל שלנו tachbura.now @ gmail.com ולמסור פרטי קשר כדי שנוכל לתאם ביחד את השעות והמקום של חלוקת הפליירים.
להורדת דף המידע: "לילה לבן – בוקר שחור"
Information page in English: Don't let the white night turn into a black morning
הצעה: אפשר להעלות גרסה מתומצתת כפוסט ואז לפרסם אותו פה + QR Code אליו.
אז יהיה אפשר להפיץ את המידע גם לא דרך פליירים אלא גם לגלוש אליו מהאינטרנט הסלולרי (לא רק סמארטפונים, יש לי נוקיה בן 6+ שמסוגל. אבל לא מסוגל לקרוא PDF) ולשתף קישורים למשל ע"י הצגת הקוד למישהו אחר שיסרוק אותו.
והנה כבר QR Code לעמוד הנוכחי לטלפונים שקוראים PDF:
http://bit.ly/lrPZGC
לא להאמין, עבדו על התכנית 10 שנים ובעלות (כך בחדשות אתמול) של מאתיים מליון שקל, מאתיים מליון ליצר את הבלגן הזה.
היום בליתי למעלה מחצי שעה (מצטבר, פעמיים היה ניתוק אחרי 10 דקות ו-12 דקות) בהמתנה למודיעין המיוחד של דן, ולבסוף אחרי שהוצע לי מסלול אווילי (ארוך להפליא) גיליתי דרך קלה יותר.
דעו לכם שלמרכז הרפואי איכילוב מגיע אוטובוס יחיד, קו 7. כן, קו אחד
אכן חלם.
מוקדי המידע של המפעילים אינם ערוכים לתת מידע, לאנשים שעובדים שם אין מושג על הערים השונות בגוש דן ומערכת המידע שהם משתמשים בה לא תמיד יודעת לתת פתרון אופטימלי. עשינו בדיקה משלנו, התקשרנו למודיעין דן, ולאחר כ-10 דקות התמנה קיבלנו כמה תשובות שרובן היו לא רלוונטיות. אגב, למודיעין דן אין שום מידע על קווי אגד. זה פשוט חלם.
עזבו שטויות – יש אתר אחוד ביוזמה עצמית http://businfo.co.il/index.html הנותן אינפורמאציה איך להגיע מנקודת המוצא ועד למטרה, עם כל המעברים, מרחקי הליכה, זמנים משוערים, באלטרנטיבות.
הרפורמה באוטובוסים: נסיעת מבחן
הבוקר התעוררו תושבי גוש דן לבוקר חדש. קווים רבים שליוו אותנו במשך עשרות בשנים שינו את מסלולם לפתע. אחרים התבטלו, ובין לבין נכנסו לספירה מספרים חדשים שלא היו מוכרים קודם לכן.
בימים האחרונים מתנהל קרב בין המצדדים ברפורמה ובין מתנגדיה. הללו אגב, אינם בהכרח שני מחנות מנוגדים, ישנם רבים התומכים באלמנטים מסוימים בה, אך מתנגדים לאחרים, אף על פי שחלקים מהעיתונות כהרגלה מנסה להציג תמונת מצב מופשטת בה עומדים משרד התחבורה וחברת האוטובוסים מול האזרח הקטן, ומתעמרים בו ללא צורך.
עמדתי האישית היא שהרעיון מאחורי הרפורמה חיובי, והרבה משינויי הקווים יביאו לשיפור בטווח הארוך, אבל אדריכליה אינם חפים מטעויות, לדוגמא, בעניין ההתנהלות מול הציבור(רבים מהנוסעים הבוקר התבשרו על הרפורמה לראשונה היום בבוקר).
אני אישית קצת מאסתי הבוקר בוויכוחי הבעד ונגד, בהבטחות הגדולות של משרד התחבורה מחד, ומהכותרות הפוסט-אפוקליפטיות של ynet(בלאגן), והחלטתי לרדת אל השטח ולבדוק האם כצעקתה.
כתושבת רמת גן נטולת רכב, בהיעדר שבילי אופניים מסודרים אין לי ברירה אלא להשתמש בשירותי התחבורה הציבורית על מנת להגיע לתל אביב. זאת מסתבר משימה שאינה קלה כלל וכלל, בפרט בשישי בצהריים.
עד שבוע שעבר היה מדובר בלא פחות מעינוי. הרוטינה התבססה על עלייה על קו 61/62 באיזור כופר היישוב, ונסיעה ארוכה בצפיפות הקרובה לתנאים של הובלת פרות למשחטה, שלרוב פוחתת רק באיזור אלנבי.
אם איתרע מזלי, יכולתי לתפוס את קו 72, שאיפשר תנאי נסיעה נוחים אך סבל מתדירות בעייתית, מה שעוד לא תמיד הביא אותי למחוז חפצי.
בטרם טבלתי במים, החלטתי לערוך סיור קצר בחלקו העליון של רחוב ביאליק, אשר הפך במשך הלילה לציר אוטובוסים מרכזי למדי(61,610,57,67,52). במשך כחמש דקות עברו כל אחד מהקווים לפחות פעם אחת(ספרתי שישה אוטובוסים בסך הכול), כך שההבטחות על הגברת התדירות כבר נראו בשטח. מצד שני, ניכר שהיעדר נת"צ ועומס בציר יצרו צוואר בקבוק קל.
בסביבות אחת עשרה וחצי הגיעה שעת המבחן האמיתית. שמתי פני אל עבר תחנת האוטובוס הקרובה ליד כיכר אורדע. בתחנה הציבו אמנם שלטים חדשים, אך איש לא חשב על הקמת סככה אף על פי שהמיקום חשוף לשמש במשך רוב היום.
החלטתי לחסוך מעצמי את התענוג להמשיך לתחנה המוצלת ביאליק. תוך דקה הגיע קו 161, שאליו עליתי בשעה 11:38, בעלות של 6.40 ש"ח, אשר נוכתה מיתרת הרב קו שלי.
האוטובוס היה מלא אך לא עמוס, ויכולתי לשם שינוי למצוא מקום ישיבה נוח, אך הנסיעה לאורך ביאליק התנהלה בעצלתיים. בתחנת כופר היישוב חיכו המוני אנשים בתחנה, ותור ארוך השתרך בדלת הקדמית.
בין לבין, ניתן היה לשמוע מדי פעם נוסעים המשוחחים על הרפורמה. ביניהם בלטה דווקא פנסיונרית חביבה שכבר הספיקה ללמוד את פרטי הקווים החדשים, וערכה תסקיר קצר על יתרונותיה בפני אישה צעירה שלפתע הבוקר שינו לה את הקו.
האוטובוס עזב את תחנת כופר היישוב רק בשעה 11:45, במצב של עומס יתר קל. את מקום הישיבה שלי פיניתי לאדם שהיה זקוק לו יותר ממני.
11:50 – האוטובוס מגיע לבורסה, הצפיפות יורדת לרמה סבירה
11:52 – אני יורדת מקו 161 ברכבת מרכז
11:54 – בדיוק פספסתי את קו 142
11:56 – בתחנה. קו 63 עובר. בניגוד למפות, נראה שהוא מגיע מעמק ברכה במסלולו הישן. כנוסעת לשעבר בקו, אני מזדהה ומרחמת על הנוסעים שעברו את העיקול המיותר
11:57 – קו 18 עובר
11:59 – קו 40 עובר, השלט לא נכון(רשום לכיוון עתידים, במציאות הוא נוסע לבת ים)
12:01 – קו 42 מגיע, הרבה מקומות ישיבה. ניכר אגב שדיילי הרפורמה נעים ממקום למקום באוטובוסים, טוב לראות שנציגי התוכנית eat their own dogfood(אף על פי שמדובר סך הכל בעובדי קבלן)
12:05 – בתחנה ליד ספריית אריאלה. הרבה אנשים שואלים שאלות, מעט מאוד עולים. "יש לך מפה של קו 3?", "אתה מגיע לדיזינגוף?"
12:08 – באבן גבירול. נת"צ זה רעיון מצוין אם יש אכיפה ויש עדיפות ברמזור. אין לא זה ולא זה.
12:11 – ליד הבימה. האוטובוס פונה לרוטשילד, שם דווקא הנסיעה מהירה יחסית. בשלב זה אני מבחינה שאין הכרזה ברמקול על התחנות הבאות. מניסיון זה יכול להיות שימושי, ולא רק ללקויי ראיה
12:18 – יורדת בתחנה בברזילי – מקווה ישראל. עוד 42 הגיע באותו בזמן
סיכום נסיעה: בתוך כ40 דקות הגעתי לתחנה שנמצאת 2 דקות בלבד מהיעד שלי, רוב הזמן בתנאי נסיעה סבירים בהחלט.
12:53 סיימתי את ארוחת הצהריים.
13:03 הגעתי לתחנת האוטובוס מול בית הכנסת הגדול באלנבי. בדיוק גם הגיע קו 61, כך שהרווחתי נסיעה חזרה הביתה במסגרת הכרטיס שרכשתי קודם לכן.
13:06 אלנבי מלא באוטובוסים, התנועה קצת איטית בגלל רמזורים. באחת התחנות עומדים מלא אנשים, אף אחד מהם לא עולה. לאיזה קו הם מחכים? האם הוא אמור להגיע בכלל?
13:10 הגענו לבן יהודה. ניכר אגב שיש פחות בלבול בין הנוסעים בתחנות בהם יש דיילים. הבעיה שהם כמובן לא יכולים להימצא בכל מקום
13:18 בארלוזורוב. בן יהודה הפך לציר אוטובוסים מרכזי, אבל התנועה דווקא זרמה כסדרה
13:21 עדיין בערך באותו מקום, פקק תנועה
13:23 הפקק השתחרר לאחר חציית דיזינגוף, כנראה בעיית רמזור
13:27 חצינו את אבן גבירול
13:28 מתחיל להיות חם באוטובוס. המיזוג לא ממש עובד, למרות שהנהג טוען אחרת(הוא כנראה צודק, המזגן עבד אבל כנראה בלי גז) למרבה המזל לכולם יש מקומות ישיבה. בתנאי סרדין זה היה יכול להיות עינוי.
[עקב תקלה אבדו לי השעות המדויקות של האירועים הבאים. התיאורים עצמם נשארו]
xx:xx הגענו לרכבת מרכז, הרבה אנשים עולים, מתחיל להיות צפוף
הנוסעת ממולי שואלת אם אני יודעת איך המסלול שלו השתנה. אני עונה ממה שאני זוכרת. היא מתאכזבת שהקו עובר דרך הרוא"ה. רחוק לה. היא צריכה את חיבת ציון[בדיעבד מסתבר שהקו ממשיך לשם לחיבת ציון]. היא כבר הספיקה לנסוע בקו הלא נכון. לדבריה, הדיילים בעצמם לא מבינים את הקווים
xx:xx צומת עלית, הצפיפות עולה, חם, אני מתחילה להבין מה עובר על תרנגולות כל יום.
xx:xx כופר היישוב, הצפיפות מתחילה לרדת, חם, אני חולמת על שבילי אופניים מסודרים ברמת גן.
בין לבין נוסעים שופכים את הלב. פנסיונר מרמת אביב סיפר שהוא כבר שעה בנסיעות במקום לקחת ישר את 45. אחרת תוהה בשביל מה עשו את כל הבלאגן הזה, בשביל מה שפכו כל-כך הרבה כסף. הפנסיונר ממשיך ומספר על הנכדה שלו שגרה בדיזינגוף ולקחו לה את כל הקווים לבן יהודה.
בשלב זה אני מעירה שתמיד שמזיזים תחנות יש מי שמרוויח ויש מי שמפסיד. הוא מסכים. הנוסע ממול, שגם הצטיין בגיל מופלג, מתערב. הוא טוען שאולי לא היה צריך לעשות הכל בבת אחת. אולי כל פעם לשנות כמה קווים, אבל הוא ראה שהיום בניגוד לעבר האוטובוסים "רצים". חכה עוד שבועיים הוא אומר לו, זה שינוי לטובה.
13:48 – אני יורדת מהאוטובוס ברחוב הרוא"ה, עוד 2 דקות ואני בבית
סיכום נסיעה: 45 דקות בתנאים סבירים. כנראה שיכולתי לקצר עוד כמה דקות על ידי החלפה, אבל אז הייתי כבר משלמת פעם נוספת וזה היה הורס את כל הכיף:-)
סיכום יום: למרות שמדובר ביום הראשון של הרפורמה, עם לא מעט חבלי לידה, חווית הנסיעה שלי לפחות השתפרה. אני שומרת על אופטימיות זהירה, בכל זאת, אנחנו חיים במדינת ישראל.
אני רוצה לבקש לטפל גם בקו 26 ששירת תושבים ברוטשילד בתל אביב ביטלו לנו את כל הקווים לאבן גיברול. אין לי איך לקחת את הילדים.
מרוטשילד לאבן גבירול מגיעים הקווים 42, 142, 70, ואם רוצים להמשיך לאורך כל אבן גבירול אפשר להחליף ל-26, 126, 89, 189, 289, 56. ככה זה, מישהו יוצא מורווח ומישהו יוצא מופסד, אבל אי אפשר להגיד שאין קישור.
עשו אחלה עבודה עם ההסברה של הרפורמה והיום יש גם אינטרנט ומודיעין מעולה… אין מה לעשות חייבים לעשות שינויים ולהשתפר.